זיכוי מחמת הספק – זיכוי מלא או זיכוי סוג ב'?

הזיכוי מחמת הספק הוא מוסד מושרש ורווח במשפט הפלילי הישראלי, המשמש בו כבר עשרות בשנים. מוסד זה הוא יציר פסיקה וייחודי למשפט הישראלי.

עם זאת, סוג זה של זיכוי מעלה שאלות רבות. מהו תחום התפרשותו של הזיכוי מחמת הספק בפסיקה הישראלית? מהן ההצדקות לכינונו? מהי הביקורת המופנית כלפיו? מהן השלכותיו של הזיכוי מחמת הספק על הנאשם? מהו טיב הזיכוי במצב שבו חוזרת התביעה מכתב אישום שהוגש נגד הנאשם? האם יש לתת זכות ערעור לנאשם על הכרעה של זיכוי מחמת הספק? ועוד.

מענה לשאלות אלה ונוספות תמצאו בספרי "דיני ראיות" כרך ד, פרק 68 (2021).

"הוואכמן איוון דמיאניוק יצא מלפנינו זכאי, מחמת הספק, מהאישומים הנוראיים המיוחסים לאיוון האיום מטרבלינקה. מידה ראויה היא זו לשופטים, שאינם בוחנים כליות ולב, ואין להם אלא מה שעיניהם רואות וקוראות. תם - ולא נשלם השלמות איננה נחלתו של שופט בשר ודם" – ציטוט מתוך פסקת הסיום של פסק הדין בערעור בעניין דמיאניוק.

במרבית שיטות המשפט מקובלות ההכרעות של Guilty ו- Not Guilty, המקיימות ביניהן, לפיכך, יחס פשוט של השלמה – אדם יזוכה בדין, אלא אם כן בית המשפט מצא אותו אשם. עם זאת, לצד מדינת ישראל, קיימות רק עוד שתי מדינות ברחבי הגלובוס, בהן לצד הכרעה של "הרשעה" ו"זיכוי" קיים סוג נוסף של זיכוי. בסקוטלנד ובאיטליה. במשפט הסקוטי לצד הזיכוי המלא קיימת הכרעה של "לא הוכח". במשפט האיטלקי, קיימת קטגוריה נוספת של זיכוי – זיכוי מחוסר ראיות.

עיון בפסיקה הישראלית מגלה כי בתי המשפט מזכים נאשמים מחמת הספק בשני מצבים עיקריים: בנסיבות של אי ודאות בקשר להכרעה המשפטית המתחייבת על פי רף ההוכחה הפלילי; בנסיבות של אי ידיעה בקשר לעובדות.

זיכוי מחמת הספק בנסיבות של אי ודאות עניינו בקרבתו הסמוכה של רף ההוכחה הפלילי, שבו מתעוררים ספקות בשאלת המידה המדויקת של עוצמת הראיות, ובהתאם – ספקות באשר להכרעה המשפטית המתחייבת במקרה הנדון. מדובר בספק אשר מתעורר בתודעתו ובלבו של השופט באשר לסיווגו ההולם של המקרה שלפניו לאחד משני צדדיו של רף ההוכחה. לספק כזה נראה שהתייחס בית המשפט העליון באמירה שלפיה: "יש פעמים בהן עצם ההתלבטות בשאלת קיומו של ספק סביר, עולה כדי ספק סביר בעצמה ומביאה לזיכויו של הנאשם מחמת הספק". בין מקרים אלה ניתן למצוא את ה"כמעט הרשעה" את "הספק הקל" ואת לבטיו של השופט באשר לתוצאה המשפטית המתחייבת.

זיכוי מחמת הספק בנסיבות של אי ידיעה עניינו בנקודה הסמוכה לרף ההוכחה האזרחי. בנקודה זו קיים קושי ניכר לא בגזירתה של התוצאה המשפטית מההכרעה העובדתית, אלא בהכרעה העובדתית עצמה. מדובר במצב שבו עומדות לפני בית המשפט שתי גרסאות עובדתיות שקולות, או שקולות כמעט – זו של אשמת הנאשם וזו של חפותו – שאין בידי בית המשפט להכריע ביניהן. בדומה, מודל הסתברותי מציג נקודה זו כנקודה של שקילות הסתברותית, שעל פיה אשמתו של הנאשם היא סבירה לא פחות מחפותו. השאלה בדבר חפותו או אשמתו של הנאשם נותרת אפוא בלתי פתורה במישור העובדתי בנקודה זו, והיא מציבה לפני השופט "תיקו עובדתי" שאינו ניתן להכרעה. באחד מפסקי הדין, זיכה בית המשפט העליון את הנאשם מחמת הספק לאחר שקבע כי "בחתימת הדברים אומר, כי יתכן מאוד שהיה האונס הנטען [...] ורחוק אני מקביעה כי לא היה אונס. אך גם לא אוכל לומר בלא ספק את ההיפך".

שאלה היא מדוע זה יצרה הפסיקה את הזיכוי מחמת הספק, ולא הסתפקה בהכרעה של "הרשעה" ו"זיכוי" (מלא). ניתן להציע כמה הסברים אפשריים לשאלה זו.

הסבר אפשרי אחד נעוץ בצורך של השופטים להביע את ספקותיהם. כך, ניתן להסביר את יצירת הקטגוריה של "זיכוי מחמת הספק" מתוך צורך של השופטים לבטא במדויק את הלך רוחם ואת רחשי ליבם ולא לטשטשם ולכלול אותם בקטגוריה כוללנית של זיכוי. צורך כזה ביטא בית המשפט העליון, כאשר עמד על נחיצותו של הזיכוי מחמת הספק בשל יכולתו לשקף "את מצפונם של השופט או השופטת היושבים לדין, שלא הניחם להרשיע, אך גם לא הניחם שלא להביע את ספקותיהם". הצדקה נוספת נעוצה בצורך לנמק את הכרעת הדין ובחובת ההנמקה.

הסבר אחד מקורו בפריסתו של הזיכוי על פני רמות שונות של הסתברות לחפות או לאשמה. ניתן להניח כי הפסיקה ביקשה, במודע ובכוונת מכוון, להבחין בין קבוצת הנאשמים שלא התעורר ספק בחפותם – ועל כן יש לזכותם זיכוי "מטהר" – לבין קבוצת הנאשמים שנותר ספק בחפותם או שנותרו בעניינם חשדות כבדים ועל כן תויגו ככאלה שעננה כבדה מרחפת מעל לראשם.

הסבר אחר שניתן להציע ליצירת קטגוריית הזיכוי מחמת הספק עניינו בתפישה שלפיה ההכרעה הפלילית היא נרטיבה של אמת. כישלונה וסיכולה של מטרה זו – בכל אותם מקרים שבהם ההכרעה הפלילית אינה מבוססת על קביעה עובדתית פוזיטיבית מוחלטת – יוצרים חוסר נחת בתודעה השיפוטית. זהו חוסר נחת מלהכריז על נאשם שהוא זכאי, שמשמעו הצהרת חפות, חרף קיומה של הסתברות כלשהי לאשמתו. מענה למתח זה מקבל את סיפוקו בהכרעת זיכוי מסויגת בדמות זיכוי מחמת הספק.

הסבר אפשרי נוסף נעוץ בצורך להגן על המתלוננים. באמצעות הזיכוי מחמת הספק מתאפשר לבית המשפט להעביר מסר למתלונן ולכולי עלמא שלפיו העובדה כי הנאשם זוכה אין פירושה שגרסתו של המתלונן היא שקרית. לעיתים גם אם מאמין בית המשפט לגרסתו של המתלונן הוא מחויב לזכות את הנאשם אם נותר ספק סביר באשמתו. באמצעות זיכוי מחמת הספק ניתן לשלב בין השניים. בכך נמנע בית המשפט מלהעביר מסר שגוי שעלול לפגוע בשמם הטוב של המתלוננים ובכבודם ולהוות תמריץ שלילי למתלוננים פוטנציאלים מפני מסירת תלונתם.

עם זאת, אל מול הטעמים המונחים ביסודו של הזיכוי מחמת הספק ואשר מצדיקים את כינונו, עומדים טעמים כבדי משקל המופנים נגדו, ועל כך בפוסט הבא.

לדיון מעמיק בזיכוי מחמת הספק ולסקירת פסקי הדין בנושא ראו בספרי "דיני ראיות" כרך ד, פרק 68 (2021).