דילמת התובע

האם החלטת התובע בשאלת העמדה לדין יכולה להיות תלויה בשיקולים של אמון הציבור בתביעה? למשל, האם צריכה התביעה להימנע מהגשת כתב אישום אם יש חשש שהגשתו תפגע באמון הציבור בתביעה? מנגד, האם ראוי לה לתביעה להגיש כתב אישום כדי לחזק את אמון הציבור בה? האם התובע צריך לבחור מבין העבירות והאישומים המיוחסים לנאשם את אלה הצפויים לחזק את אמון הציבור בתביעה? ובאופן כללי, האם רשאי התובע להכניס בשיקוליו את טובת הכלל גם אם הדבר בא על חשבון הנאשם היחיד?

השאלה אם יהיה זה מוסרי להפקיר אדם אחד לטובת הצלת רבים מוצגת בדרך כלל באמצעות "דילמת הקרונית" (the trolley problem). דילמת הקרונית מתארת מצב ובו רכבת שאיבדה את בלמיה מידרדרת לעבר חמישה אנשים העומדים על המסילה וצפויה לדרוס אותם. את הפגיעה בחמישה אפשר למנוע על ידי הסטת הרכבת לעבר מסילה אחרת שעומד עליה אדם אחד בלבד, וההסטה תגרום למותו. השאלה שמציגה הדילמה היא האם זה מוסרי להעדיף חיי חמישה ולהקריב לשם כך חייו של אחד?

דילמה זו ממחישה את ההבדל בין שני סוגים של מוסר: מוסר דאונטולוגי ומוסר תוצאתני. תורת המוסר הדאונטולוגית טוענת כי לפעולה עשוי להיות ערך מוסרי כשלעצמה, ללא קשר לתוצאתה. לפיכך ערכה המוסרי של הפעולה מוכתב על ידי כללים מוגדרים מראש שאינם משתנים עם שינוי הנסיבות. על פי תורת המוסר התוצאתנית או התועלתנית, ערכה המוסרי של פעולה נמדד לפי תוצאתה. לפיכך המטרה מצדיקה את האמצעים, וערכה נקבע על פי תרומתה לרווחה המצרפית ולתועלת הכלל.

המחשה מציאותית יותר של הסוגיה היא פרשיה מפורסמת משלהי שנות ה-90 של המאה הקודמת: גבר ושמו מוטי אשכנזי גנב בחוף ימה של תל אביב תיק, אך בניגוד לכסף שקיווה למצוא בו, גילה בתיק מטען חבלה, שבזכות גילויו בידי אשכנזי נוטרל בידי כוחות הביטחון שהזעיק ובכך ניצלו חיי רבים. לפי התפיסה הדאונטולוגית, ערכה האנטי-מוסרי של פעולה זו נגזר מעצם הגניבה, האסורה. ואולם מבחינה תוצאתנית היה לגניבת התיק ערך מוסרי חיובי, שכן בזכותה ניצלו חיי אדם.

בדילמת הקרונית, ציות למוסר תוצאתני יוביל להטיית הקרונית ולהעדפת צמצום מספר ההרוגים והעדפת מותו של אדם אחד על פני מות חמישה. ואילו פעולה על בסיס מוסר דאונטולוגי לא תאפשר הקרבת חייו של אדם גם לא בשם ערך נעלה אחר, כמותי או איכותי.

כך גם בדילמת התובע.

המשפט הפלילי עוסק בדיני נפשות. כל הכרעה בשאלת העמדה לדין – על אישום מסוים, על עבירה מסוימת, כל שכן הכרעה אם להעמיד אדם לדין אם לאו – היא הכרעה בעלת השפעה ממשית על חייו ועל גורלו של אדם. ואילו החלטה שגויה בהעמדה לדין או בסגירת תיק עלולה לפגוע גם ביחיד, גם בחברה ובמערכת המשפט. החלטה שגויה חוטאת לתכליתה של מערכת אכיפת החוק, פוגעת באמונו של הציבור במערכת אכיפת החוק ושוללת את זכויותיו של הפרט. לפיכך נדרשות בכל תיק ותיק קפדנות וזהירות של בעל הסמכות בעת הפעלת שיקול הדעת ושקילת מכלול האינטרסים של הציבור ושל הפרט (הנאשם ונפגע העבירה), כדי לוודא שתתקבל ההחלטה הנכונה.

בבחירה בין פעולות מותרות ואסורות אפשר להבחין בין פעולות אקטיביות המובילות לתוצאה בלתי רצויה ובין הימנעות מפעולה שאינה מונעת תוצאה מסוימת. כך, בדילמת הקרונית, אפשר להבחין בין כמה פעולות אפשריות שונות: הימנעות מכל פעולה ומניעת הצלתם של חמשת בני האדם שעל המסילה; הסטת הקרונית ממסילת החמישה למסילה שמצוי עליה אדם אחד; דחיפת אדם אחר לעבר המסילה באופן שימנע את פגיעתה בחמישה שעל המסילה.

באופן דומה ייתכן להבחין בין החלטה על העמדה לדין של אדם (או החמרה באישום או בעבירה) ובין החלטה על הימנעות מהעמדה לדין (או הקלה באישום או בעבירה). אם אין מדובר בהקרבה אקטיבית של חף מפשע והעמדתו לדין בניגוד לשיקולים עצמותיים לתיק עצמו, אפשר לשקול הבאה בחשבון של שיקולים חיצוניים לתיק, כגון אמון הציבור במערכת אכיפת החוק, מניעת פגיעה במוסדות ציבוריים חיוניים והגנה על אינטרסים חברתיים אחרים. במקרים כאלה ייתכן אולי להעדיף את התועלת הכללית שתצמח לחברה ולהצדיק בשמה החלטה על סגירת התיק. ואולם ספק רב אם אפשר להצדיק משיקולים דומים העמדה לדין של אדם או החמרה עמו. עם זאת גם הימנעות מהעמדתו לדין של אדם משיקולים של טובת הציבור מעוררת שאלות רבות וספק אם הדבר עולה בקנה אחד עם עקרון השוויון לפני החוק. כל אחת מהאפשרויות מעוררת בתורה שאלות מוסריות ומציבה לפני התובע דילמה של ממש.

האם ראוי להקריב תיק אחד כדי להציל את המערכת כולה? דילמה.